<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן רל"ז</h1>
<h2>דף לו:</h2>
נותנין עליה תבשיל. לפי מה שהעמידוה בשמחזירין כן הוא פירוש. כירה שהסיקוה בקש ובגבבה מחזירין עליה תבשיל. חזרה זו מבעוד יום ואפי' היא דולקת. בגפת ובעצים לא יחזיר מבעוד יום עד שיגרוף או עד שיתן את האפר. מדקתני עד שיגרוף ולא קתני אלא א"כ גרף וקטם יש ללמד כאן החזרה מבעוד יום היא ולא בין השמשות כי אז אינו רשאי לגרוף ולקטום. ומה שאנו מחזירין אפי' בשבת ואפי' (כירה) [כמה] פעמים התם כגון שגרף וקטם או שעממו הגחלים או שנתן עליה נעורת של פשתן דקה וקטם שם מבעוד יום. ואם משחשיכה בא לסלקו ולהחזירו אפי' כמה פעמים מותר. וכגון שלא הניחו על גבי קרקע כדאמרי' לקמן. אבל אם היתה הקדרה מסולקת מבעוד יום כדרך שעושין לקדרה שבישלה כל צרכה ובא בין השמשות להחזירה על הכירה כדי לחממה אין (בידו) [בידי] כח להתיר ואפי' שהיא חמימה בין השמשות החזרה אסורה כיון שעכשיו הוא צריך לה אתי לחתויי בגחלים (ו)כיון שמחזירה (ו)הדבר ידוע שנצטננה. מה שאין [כן] בהטמנה שאפי' רותחת היא מטמינה. השהייה ודאי היא קלה משתיהן. שהשהייה משמע שמשהה את הקדרה במקום בישולה ולא הזיזה משם ולזו ודאי לא אתי לחיתויי כי ודאי רותחת היא שלא נסתלקה מעל הכירה לפיכך [מותר] לשהות אע"פ שאינה גרופה וקטומה מאחר שהוא כמאכל בן דרוסאי וגם אם היא חייא סמוך לבין השמשות לפי שאי אפשר לה להאכל בלילה על ידי חיתוייה של בין השמשות משום הכי לא גזרינן בשהייה של קדירה חייתא ובשיל.
